מאמרים

מעוניינים להתעדכן בהתקדמות הקמפיין והמחקר?
אנא מלאו את הפרטים ונחזור אליכם:

  • כאשר מסתכלים על המוח הגדול, בולטת לעין צורתו הכדורית, המחולקת על ידי חריץ עמוק לשני חצאים שווים הנקראים המיספרות, המחוברים בניהם באמצעות קורה בבסיסם. מכיוון שלמראית עין החצאים נראים דומים, ניתן לטעות ולחשוב שחצי הכדור המוחי והשמאלי זהים בכל תפקודיהם. אולם לא כך הוא הדבר. למעשה ההדרכה והשליטה על התחושה והתנועה של גופנו מחולקת בין שני ההמיספרות בארגון מצולב וכיום יודעים אף שלכל המיספרה "התמחות" שונה בעיבוד המידה הנקלט מהסביבה (Faus & Mashal, 2008).אחד האתגרים המרכזיים בחקר המוח הוא איתור ואפיון ההבדלים בעיבוד מידע בין חלקיו השונים ובמיוחד בין שני חצאיו- המוח השמאלי והמוח הימני. מזה כ- 150 שנה מאז שגילה הנוירולוג פול ברוקה שאין סימטריה בין שני חלקי המוח ידוע שאצל מרבית בני האדם, ימניים ושמאליים, האונה השמאלית של המוח שולטת על תפקודי השפה, המזוהים בדרך כלל עם יכולות קוגניטיביות מפותחות בכלל. במשך השנים האחרונות ממצאים מאוכלוסיות קליניות וכן ממחקרי מעבדה עם נבדקים תקנים מבחינה עצבית מתקבלות תוצאות המצביעות על חשיבות האונה הימנית של המוח בתפקודים קוגניטיביים גבוהים רבים, כולל גם היבטים מסוימים של עיבוד שפה (Lusebrink, 1990).
    מקובל לחלק את תפקידי  ההמיספרות ו"התמחותן" השונה בעיבוד המידע הנקלט מהסביבה על פי החלוקה הבאה:
    המיספרה שמאלית: הינה ההמיספרה הדומיננטית, אחראית על עיבוד נתונים באופן אנליטי. נמצאים בה אזורים האחראים לדיבור- אזור ברוקה ולהבנת הדיבור- אזור ורניקה וכן פעולות נוספות הקשורות להבנת השפה כמו קריאה, כתיבה, דקדוק, ארגון, אומדן, רצף ובניית תהליך.
    המיספרה ימנית: אחראית על התמצאות מרחבית, הכרה גופנית, עיבוד נתונים באופן כוללני, דמיון, חלימה וכשרים אומנותיים.
    בשנים האחרונות מתווסף מידע עדכני על תפקודם של אזורים שונים במוח. מידע זה מושג באמצעות בדיקות ההדמיה השונות כמו: PET ו- MRI. בדיקות אלו תורמות להבנת תהליכי עיבוד המידע במוח וחשיבותם של האיברים השונים במוח.
    בסדרת מחקרים שנעשו על ידי  פרופ' מרים פאוסט (2008) במעבדות המחקר של המחלקה לפסיכולוגיה ושל המרכז הרב תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן נבדקו היכולות של המוח השמאלי והמוח הימני להתמודד עם בעיות מילוליות שפתרונן דורש הפעלת תבונה כלומר, ביצוע של "קפיצה" לוגית המצריכה הפעלת חשיבה יצירתית בלתי שגרתית.
    במחקרים הללו נמצא שהיה יתרון גדול למוח השמאלי כאשר הרמזים הובילו בצורה לוגית הדרגתית למילות המטרה ובמיוחד כאשר הם היו קשורים למשמעויות הבולטות יותר שלהן. לעומת זאת, כאשר היה צורך להפעיל חשיבה יצירתית כדי להגיע למילוי המטרה מכיווני משמעויות שונים, הנראים במבט ראשון כבלתי קשורים, היה יתרון גדול למוח הימני.
    מחקר זה ואחרים הדומים לו המשלבים טכניקות התנהגותיות וכן טכניקות המודדות באופן ישיר פעילות מוחית, תומכים באופן ישיר, בקשר בין המוח הימני לבין הפעלה של תהליכי חשיבה יצירתית אפילו כאשר מדובר בעיבוד גירויים שפתיים שלגביהם יש, בדרך כלל, יתרון מוחלט למוח השמאלי (Faus, 2008).
    כרמון, חוקר ישראלי בדק מהיכן מתרחשת זרימת הדם במוח בקריאה ובמוסיקה. כאשר הילד קרא זרימת הדם במוח הייתה איתנה יותר באזור השמאלי. כאשר שמעו מוסיקה, זרימת הדם במוח הייתה חזקה יותר בהמיספרה הימנית (גם בשמאלית הייתה זרימה, אך לא באותה עוצמה). אפשר להניח, כי במהלך האזנה מוסיקלית, מעורבים תהליכים הכרתיים נוספים, כשיח פנימי שהתרחש וגרם לזרימת דם נוספת גם בהמיספרה השמאלית (בלגור, 1986).
    בדיקות ההדמיה המוחיות מספקות מידע לגבי המבנים השונים של המוח בעיבוד המידע. מחקריהם של ( Carlson 2001, Fuster 2003, Gazzangia, Lvry & Mangun 1998) יכולים לשמש כנקודת פתיחה להנחת הנחות לגבי הקשר בין ההבעה הויזואלית באומנות ותרפיה באומנות ותפקודם של מבני המוח המעורבים בתהליכים אילו. ב- 1990 Zeki  טען כי המוח הנו שותף פעיל באיחוד וחיבור המידע הוויזואלי בהתאם לחוקים קבועים והתכנות הפנימי שלו.
    האינטראקציה באמצעות המתווך האומנות בתהליך הטיפולי יכול להתקדם מרגע המפגש עם הגירוי במספר אופנויות חושיות: ברמה פריפרית של הגירוי החושי או בהבעה ספונטנית של רגשות וגם בו זמנית ביחד. מקור ההבעה דרך המדיה האומנותית יכול להגיע גם מפעילות קוגניטיבית מורכבת המתבססת על תהליך קבלת החלטות ויצירת דימוי פנימי תוך עירור ערוצים סנסוריים ופעילות מוטורית (Lusebrink, 1990).


    כפי שהוסבר לעיל, על פי רוב, נהוג לייחס להמיספרה השמאלית את המקור ליצירת שפה מבחינה עצבית. כאשר באים לבדוק ליקויים תקשורתיים יש לבדוק את האופן שבה ההמיספרה השמאלית מתפקדת. על מנת להמשיך ולהעמיק בהבנת הליקוי התקשרותי יש להבין מה היא שפה ומה היא התפתחות תקינה של שפה.